החלטה בתיק ה"פ 22841-02-13 - פסקדין

1.                  לפני שתי בקשות שהוגשו בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה על ידי המשיבים לבקשות אבישי ואהרן טלר (להלן: " אבישי" ו-" אהרן", ובמאוחד " טלר") נגד המבקש בשתי הבקשות, המשיב להמרצת הפתיחה, מישל סולטן (להלן: " סולטן"): הבקשה הראשונה שהוגשה היא לסילוק התובענה על הסף ולחלופין להעברתה לפסים רגילים והשנייה, המאוחרת יותר, היא לאיחוד הדיון בהמרצת פתיחה זו עם התובענה שהגיש סולטן כנגד טלר לבית משפט זה (ת"א 27832-07-13, להלן: " התביעה הנוספת").

הרקע למחלוקות וההליכים הקודמים בין הצדדים

2.                  כמתואר בהמרצת הפתיחה, בשנת 2005 הקים אבישי עסק של מאפייה לאפיית לחמי מחמצת בשם "מאפיית טלר" (להלן: " המאפיה" או " העסק"), אליה הצטרף מאוחר יותר גם אהרן, אביו של אבישי. עם צמיחתה והצלחתה של המאפיה, הפועלת כיום בשתי חנויות באזור שוק מחנה יהודה בירושלים, ביקשו טלר להכניס גורם נוסף אשר יסייע בניהול המאפיה ויאפשר השקעת הון נוספת הנדרשת לצורך הרחבתה. ביום 31.5.2009 חתמו הצדדים על הסכם במסגרתו הצטרף סולטן לעסק (להלן: " ההסכם").

3.                  בהתאם להוראות ההסכם, הקימו הצדדים חברה בשם "מאפיית טלר בע"מ" (להלן: " החברה") בה החזיקו טלר ב- 70% מהון המניות של החברה (35% כל אחד), ואילו סולטן החזיק ב-30% הנותרים. יצוין, כי אבישי מונה כדירקטור ראשון יחיד לחברה. סעיף 16 להסכם קובע את חלוקת הסמכויות בין הצדדים, ולפיו אבישי יעסוק ביצור ואפיה, ואילו סולטן יעסוק בניהול השוטף של החברה, הכולל ניהול עסקי החברה, הזמנת חומרי גלם, מו"מ מול ספקים, חשבונות הבנק, שלטונות המס עובדים וכו'. כן התחייבו הצדדים במסגרת סעיף זה לשרת את החברה בנאמנות ולעשות את מיטב יכולתם לקידום ענייניה. סעיף 15 להסכם קבע כי לשם קבלת החלטות בעניינים מסוימים נדרשת הסכמה פה אחד. בין הנושאים: השקעות הצדדים בחברה, חלוקת רווחים, שינוי הון החברה, קבלת שותף או בעל מניות חדש ומינוי מנכ"ל לחברה. ככל שלא תתקבל הסכמה כאמור, נקבע כי ההחלטה תועבר להכרעתו של בורר מוסכם וזו תהיה סופית. כן נקבע בהסכם כי אף אחד מהשותפים לא יהיה רשאי לפרוש מהשותפות ללא הסכמת השותף האחר לפני תום תקופה של 7 שנים מתחילת ההסכם (סעיף 19).

4.                  לאחר מספר שנים בהן פעל העסק בהצלחה ותוך צמיחה כלכלית נאה, התגלעו מחלוקות בין הצדדים בשורה ארוכה של סוגיות, ובעיקר בכל הנוגע לחלוקת הסמכויות בין סולטן לבין אבישי. סוגיות אלו כללו, בין היתר, קביעת יעדי החברה בכל הנוגע להתרחבותה ולהקמת סניפים חדשים, כניסת משקיעים נוספים לחברה, תמחור המוצרים, תמהיל הלקוחות הראוי בין לקוחות מוסדיים ללקוחות מזדמנים, העסקה ופיטורים של עובדים, הטבות הניתנות להם, ועוד. בין אלו ראוי לציין גם את פיטוריה של עובדת המקורבת לטלר על ידי סולטן, ומצד שני את סירובו של סולטן לבקשתו של טלר לפיטוריו של מנהל החשבונות של החברה, בנימין בן-פזי (להלן: " בן פזי"). בנוסף סירב סולטן לדרישתם של טלר למינוי מנכ"ל לחברה.

5.                  לאור מחלוקות אלו, הגיש סולטן בשנת 2011 תביעה לבית משפט זה (ת.א 3603-03-11) וכן בקשה למתן צו מניעה נגד טלר לשם אכיפת ההסכם. מנגד, הגישו טלר המרצת פתיחה (ה"פ 44006-06-11) למתן סעד הצהרתי אשר יקבע כי ההסכם בטל נוכח הפרתו על ידי סולטן, לחיובו של סולטן לחדול מפעילותו במסגרת החברה ולתשלום פיצויים. לאחר דיון בבית המשפט, ניתנה ביום 18.7.11 החלטה לפיה ימשיכו הצדדים לקיים את הסכם השותפות. לאור זאת, ולאחר החלפת הייצוג על ידי טלר, פנו הצדדים להליך גישור, אשר בסיומו הגיעו להסכם שנחתם ביום 27.11.11 (להלן: " הסכם הגישור"). הסכם הגישור קבע, בין היתר כדלהלן:

"1. הצדדים מתחייבים הדדית לקיים את הסכם 31/5/09. אין בהסדר כזה כדי לשנות מהסכם 31/5/09 ואין בו ויתור של הצדדים על כל טענה, או זכות לרבות בקשר לפרשנות הסכם 31/5/09, או הפרתו וכל צד שומר על מלוא טענותיו וזכויותיו ועל סעדים מכל מין וסוג שהוא.

....

11. המרצת הפתיחה בתיק 4400-06-11 אותה הגישו טלר נגד מישל, תמחק ללא צו להוצאות. ההליכים בתיק 3603-03-11 יופסקו, ללא צו להוצאות, למשך שנה מהיום על מנת לאפשר לצדדים לפעול בהתאם להסכם גישור זה תוך שמירת זכותו של סולטן לפנות לבית המשפט בבקשה לחידוש הליכים בתיק האמור, לרבות על ידי תיקון כתב התביעה ו/ או על ידי הגשת תביעה חדשה לבית המשפט ובה יעתור לכל סעד ללא הגבלה ללא צו להוצאות, ולרבות שמירת זכותם של טלר לפנות לבית המשפט בתובענה חדשה ולדרוש כל סעד ללא הגבלה" (ההדגשות לא במקור - א.ד).

6.                  הסכם הגישור כלל גם הוראות נוספות בדבר מינוי יועץ ארגוני לחברה וקבלת המלצות באשר למבנה החברה, ניהולה והתרחבותה, עריכת ישיבות עבודה שבועיות, חלוקת רווחים, שיתוף הדדי במידע ועוד. הסכם הגישור קיבל תוקף של פסק דין ביום 15.12.11, ובעקבותיו אף נמחקו בסופו של יום ההליכים שהגישו הצדדים.

המרצת הפתיחה, הטענות בה והסעדים המתבקשים

7.                  תוחלתם של הצדדים כי עם הסכם הגישור יביא לסיום את המחלוקות ביניהם נכזבה ואף לאחר חתימתו נמשכו חילוקי הדעות בין הצדדים ואף החריפו, כאשר כל צד מפנה את האשמה בכך לצד שכנגד. על רקע זה הגישו טלר את המרצת הפתיחה הנדונה, בגדרה הם דורשים כי יינתן פסק דין הצהרתי הקובע כי:

א.         אבישי הינו הדירקטור היחיד בחברה;

ב.         סולטן איננו מנכ"ל החברה ואינו מוסמך לקבל החלטות ניהוליות בכל הנוגע לייצור או למדיניות החברה ויעדיה;

ג.          סולטן הפר את ההסכם בסרבו לפטר את בן פזי ובסרבו להפנות את סוגיות מינוי המנכ"ל להכרעה בבוררות;

ד.         טלר רשאים להפעיל את סמכותם על פי ההסכם וכן כבעלי רוב המניות וכדירקטוריון החברה, לפעול למינוי מנהל חשבונות חדש וכן להביא את עניין מינוי המנכ"ל בפני בורר.

8.                  בסיס המחלוקת בין הצדדים הינו פרשנותו של ההסכם, ומהו היקף הסמכויות שניתן לסולטן במסגרתו - בעוד סולטן טוען כי סמכות הניהול שניתנה לו הינה כללית ובלעדית בכל הנוגע לענייני החברה (למעט בתחום הייצור והאפייה), סבורים טלר כי זכות הניהול הינה רק לניהול שוטף בלבד, אולם הסמכות לקביעת מדיניות החברה ויעדיה האסטרטגיים נתונה להם, כבעלי השליטה בחברה ולאור היותו של אבישי הדירקטור היחיד בה. כן טוענים טלר כי לסולטן לא הייתה הסמכות לפעול בניגוד להוראות הדירקטוריון והאסיפה הכללית של החברה. המחלוקות האמורות וחוסר התיאום בין הצדדים גרם, ועודנו גורם, לבעיות תיאום בחברה ומקשות על תפקודה השוטף. בנוסף, כך נטען, לטלר קיימת זכות לדרוש מינוי מנכ"ל לחברה על פי ההסכם ולאור מצב החברה, וסולטן מפר את ההסכם בסירובו למינוי זה, ואף בסירובו להפנות החלטה זו להכרעתו של בורר.

9.                  בכתב התשובה שהגיש, עומד סולטן על פרשנותו לפיה נתונה לו על פי ההסכם זכות בלעדית לניהול כללי עסקי החברה. הוא מוסיף וטוען כי על אף מצבה הכלכלי השפיר של החברה וחלקו המרכזי בכך, בו מודים גם טלר, הם פועלים באופן עקבי לשם יצירת משברים והפעלת לחצים עליו בדרכים שונות - והכל על מנת לכפות עליו שינויים בהסכם או בכדי שיסתלק מהשותפות. באשר למינוי המנכ"ל הוא טוען כי אין הצדקה כלכלית לכך וכי על פי ההסכם הדבר תלוי בהסכמתו, ובכל מקרה כל מנכ"ל שכזה יהיה כפוף אליו מבחינה ניהולית, בהתאם לזכויות הניהול שניתנו לו על פי ההסכם. הוא ממשיך ומונה את ההפרות הרבות של ההסכם והסכם הגישור מצדם של טלר, לרבות אי הסכמה לחלוקת רווחי החברה ללא כל הצדקה, התעלמות מהמלצות היועץ הארגוני שמונה לחברה, אי שיתוף הידע המקצועי ביחס לנושאי הייצור, הניסיון לפיטוריו של בן פזי ועוד.

10.              מחלוקת משפטית מרכזית נוספת בין הצדדים נוגעת לקביעת המערכת הנורמטיבית החלה ביחסי הצדדים - בעוד שטלר משתיתים את עמדתם על דיני החברות, טוען סולטן בתוקף כי בין הצדדים קיימת מערכת של שותפות עליה חלים דיני השותפויות, וכי ההתאגדות כחברה הינה פורמאלית בלבד - ולפיכך על פי הקריטריונים בפסיקה יש לראות בה, לכל הפחות, כחברה "מעין שותפות".